בתי כנסת עתיקים

בלב הרובע היהודי בעיר צפת העתיקה, שוכן בית כנסת האר"י , רבי יצחק לוריא, שנחשב לגדול מקובלי העיר צפת במאה ה- 16, ואבי תורה חדשה בקבלה שזכתה לכינוי 'הקבלה הלוריאנית'. האר"י נולד בירושלים בשנת 1534 לאב אשכנזי ואם ספרדייה. את מרבית ימיו העביר במצרים בחסות דודו מרדכי פרנסיס שהיה ממונה על המכס במצרים. במכתב שנמצא בגניזה בקהיר עולה שבמקביל ללימודי הקבלה עסק האר"י גם בסחר בתבלינים. בשנת 1570 הגיע האר"י לעיר צפת שם החלו להתקבץ סביבו מספר חסידים שנועדו בכינוי גורי האר"י.
כשנתיים מאוחר יותר בשנת 1572 והוא בן 38 בלבד, נפתר האר"י ונקבר בבית הקברות העתיק בצפת.

בעבר היה נהוג לחשוב כי בית הכנסת שכן מחוץ לרובע היהודי הקדום במקום שנקרא 'שדה תפוחים' שם נהג האר"י לקבל עם חסידיו את פני השבת. על פי המסורת רק לאחר מותו בנו חסידיו את בית הכנסת באותה חלקת שדה. לאחרונה הועלתה סברה כי בית הכנסת נבנה כחמישים שנים מוקדם יותר במחצית הראשונה של המאה ה- 16 ע"י עולים יוצאי ספרד. עולים אלו התיישבו תחליה ביוון (לאחר גירוש ספרד שחל בשנת 1492 לספירה) ומספר שנים לאחר שכבשו צבאות העותומנים את ארץ ישראל (בשנת 1517 לספירה)עלו לארץ והתיישבו בעיר צפת, זמן רב בטרם הגיע האר"י אל העיר. בצפת הקימו העולים את בית הכנסת שנקרה תחילה בשם 'גרגוס' (יווני). רק במאה ה- 18, לאחר העלייה החסידית מארצות אשכנז, הוסב שמו לבית כנסת האר"י האשכנזי. פתחו של בית הכנסת, כרבים מבתי צפת, פונה מערבה אל קבר רשב"י. העמוד משמש כמשואה אותה נהוג להדליק בל"ג בעומר ביום ההילולה המסורתי שנערך על קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. בעבר נהגו להסתופף סביב המשואה חולים וזקנים שלא יכלו להשתתף בהילולא במירון, והסתפקו בהדלקת המשואה בצפת שנועדה בשם 'הדלקת זוטא'. בשנת 1837 נפגע בית הכנסת קשות ברעידת האדמה הגדולה שפקדה את העיר צפת. רק כעבור כעשרים שנה נחנך בית הכנסת מחדש כפי שעולה מכתובת המצויה בחזית בית הכנסת בה מצוינת השנה 1857. בית כנסת זה עומד על תילו עד ימינו ומשרת קהילת מתפללים קבועה, עולים לרגל ומבקרים.