המאה ה-20

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גוברת בארץ החרדה מפני פלישה כללית. בבתי הכנסת בצפת נערכות עצרות תחינה ובחורבותיה מתקיימים אימונים בנשק. לאחר פלישת צבאות וישי לסוריה ולבנון, ביצרו הבריטים את צפון הארץ וקבעו את מפקדתם הראשית במלון קריית שרה שבכנען.

רוב אוכלוסייתה של צפת היתה ערבית. בסביבותיה כפרים ערביים רבים (כ-50,000 תושבים) ורק שלושה מאחזים יהודיים: ביריה, כנען ועין זיתון. בשלהי 1947 נמנו בצפת כ-1,600 יהודים לעומת 12,000 ערבים. הכרזת החלוקה בנובמבר 1947 היתה האות לחידוש ההסלמה. החלו התקפות מזוינות על שלושת המאחזים בסביבות צפת ובעיר אירעו תקריות דמים. יהודי צפת הותירו את הפלגנות מאחריהם ושיתפו פעולה, דתיים לצד חילוניים, להגנת העיר. גובש רעיון "מגיני צפת", החלה מתפתחת תעשייה מלחמתית והודפס "קול צפת" להעלאת המורל.

בצפת היו 200 לוחמי הגנה בפיקודו של מאיר מייברג ו-50 לוחמי אצ"ל בפיקודו של שמואל פרל. שניהם בנים למשפחות ותיקות, אשר הניחו ליריבות האידיאולוגית ביניהם. את המערכה הערבית ניהל "צבא ההצלה" בפיקודו של קאוקג'י. על כוחות הגליל פיקד אדיב שישקלי, שנעשה בשנות ה-50 לרודן סוריה.

בוקר יום הפינוי הבריטי, ה-16 באפריל. הבריטים מציעים לוועד הקהילה העברית לפנות לפחות את הנשים והילדים מצפת. החלטת בני צפת נחרצת: לא נזוז מצפת! הבריטים עוזבים את העיר בטקסיות מלאה וכל עמדות המפתח נמסרות לרוב הערבי. הם, העריכו הבריטים, יהיו שליטי העיר.

עמדת מגן עברית ראשונה נופלת לידי הערבים הפורצים בשאגות שמחה. 35 אנשי פלמ"ח בפיקודו של אלעד פלד, רצים דרך הוואדיות ונכנסים לצפת בחסות החשיכה. בשעות הבוקר המוקדמות העירו את בני הרובע הנצור בשירת הפלמ"ח. פלד מכונן שלטון בעיר ומתמנה למפקדה. הוא מגלה להפתעתו עיר מאוחדת בכוחות המגן שבה.

מפקד חטיבת הפלמ"ח, יגאל אלון, רואה בצפת את המפתח להכרעת המערכה וקובע אותה כיעד ראשון של "מבצע יפתח". גם הערבים נערכים לקרב. פלוגות חמושות היטב של צבא ההצלה מגיעות לעיר ובעקבותיהן לוחמים מצבאות ירדן, סוריה, עיראק ולבנון.המופתי הירושלמי ממתין בצור לצעדת הניצחון לצפת, שנקבעה כבירה זמנית של פלסטין.

ה-30 באפריל. המבצע לשחרור צפת החל. הגדוד השלישי של הפלמ"ח, בפיקודו של משה קלמן ובסיוע ה"דווידקה", כובש את עין זיתון הערבית וביריה. מצודת צפת מוכרזת כעמדה שתכריע את הקרב. לאחר ניסיון כושל לכיבוש המצודה, נפתחת המערכה השנייה להכרעתה בהרעשת מרגמות. לקולות הנפץ מתווספים במפתיע גשמי זעף, מלווים בברקים ורעמים, באמצע מאי. כוחות נוספים של הפלמ"ח תוקפים בו זמנית את משטרת כנען ועמדות נוספות בעיר. אפקט ההפתעה מכריע את הקרב. ברובע הערבי בהלה וזעקות לעזרה. בזו אחר זו נופלות עמדות המפתח בצפת לידי היהודים.

בבוקר ה-11 במאי. שקט מוזר עולה מהרובע הערבי. מטוס ה"פרימוס" הסורק את השטח מגלה את המוני הערבים נסים על נפשם. 12,000 ערבים נטשו בבהלה את צפת עם ליל, חשבו להסתתר עד יעבור זעם. ערביי צפת לא שבו אליה, הם השתקעו בלבנון ובסוריה.

יהודי צפת נותרו בעירם, שהתרוקנה לפתע משכניהם, קוממו את ההריסות ובנו בה חיים חדשים.