הקהילה היהודית

ארבעה קהלים (עדות) עיקריים היו בצפת: ספרדי, מוסתערבי, איטלקי ואשכנזי. לכל קהל מוסדות משלו: בית כנסת, בית מדרש, בית דין וחברת קבורה. בראש כל קהל עמדו פרנסים ועל כולם ניצב חכם הקהל, שהיה בדרך כלל גם אב בית הדין. סמכויות השיפוט ניתנו לו בהתאם למעמדו וידיעותיו בהלכה. פרנסי כל הקהלים כונו "טובי העיר".

הפיצול הרב בקהילה היהודית העלה את הצורך להקים מוסדות מרכזיים לכלל הקהלים. כך הוקמו בתי דין מרכזיים וכן בית דין גדול, אשר כונה "בית הוועד". בשל ריבוי תלמידי חכמים בעיר התייחד בית הוועד שבה במספר גדול של דיינים ובסמכות שיפוט עליונה. לחכמי הקהלים היתה מעורבות רבה בחיי הפרט בקהילה. הם הקפידו על תשלום המסים ופסקי הדין שלהם אופיינו בנחרצות, עד כפייה.

הקהלים נבדלו זה מזה במאפייניהם ובמורשתם. המוסתערבים התייחדו במסורת אחיזתם הרצופה בארץ ישראל. הספרדים בלטו בעיסוקם בקבלה ובמסורת שהביאו עמם מתור הזהב של יהודי ספרד. האשכנזים הצטיינו בתקנון חברתי נוקשה.

קהל הספרדים היה הדומיננטי בצפת. וותיקי העיר, המוסתערבים, נאלצו להתמודד עם השפעת מנהגיהם ותקיפות פסיקתם בענייני תפילה והלכה. לא אחת פנו לסמכות הלכתית עליונה כדי לפתור סכסוכים ועימותי כוח. בצפת היתה גם הנהגה חילונית אשר הורכבה בעיקר מעשירי העיר. חבריה עסקו בענייני מסים וקיימו קשר עם הקאדי בתחום המשפט. 

ספרות השו"ת (שאלות ותשובות) בת התקופה מעידה על שיתוף פעולה בין הקהלים. רב היה המשותף על המפריד.