חיי רוח
"עיני היהדות מקצה ועד קצה צופיות היו לצפת. גדולי תורה וחכמה, מקובלים ואנשי מעשה, נקבצו באו לה ולא נמצא ריכוז כזה וגיוון כזה בדורות הרבה...". כך פותחים יצחק בן צבי ומאיר בניהו את "ספר צפת" הדן במאה ה-16. הם רואים בצפת מענה למגורשי ספרד ולציפיות הגאולה שהתעוררו לאחר הגירוש. המיוחד לצפת של המאה ה-16 הוא ריכוז רב של גדולי דור שפעלו בה בצוותא, כל אחד בתחומו, מתוך הפריה וקבלה הדדית. כאן הגו והגיעו לשיאים של יצירה בתחומים שהם מאושיות החיים היהודיים עד ימינו. תקופת הזוהר בצפת ארכה כשישים שנה. התחזקה האמונה שהגאולה קרבה, מלאה כבר כוס היגונים והדור ראוי להיגאל. רבים עסקו בתורת הנסתר והאמינו שיש בכוח עשייתם לקרב את ביאת המשיח. ואכן נקבע מועד לבואו – שנת 1540. משנכזבו התקוות שוב קיוו לו בשנת 1575. ביטוי לגודל השעה שבאה לצפת היה בפולמוס הסמיכה. ר' יעקב בירב, ראש הדיינים בצפת שכונה ה"נגיד", הציע לראות בדור החכמים של צפת דור הראוי לחידוש הסמיכה, כמו בימי המשנה והתלמוד. ר' יעקב בירב הספיק לסמוך רק ארבעה רבנים, ביניהם את ר' יוסף קארו. אלמלא התנגדותם של רבני ירושלים, אולי היה מחדש אף את הסנהדרין בצפת ומקרב, כך על-פי אמונתו, את הגאולה. בצפת חוברו באותה תקופה ספרים חשובים ואין זה מקרה שהוקם בה בית הדפוס הראשון במזרח התיכון, בשנת 1576. בתקופת פעילותו (כעשר שנים) הודפסו בו ששה ספרים. הספרים הנודעים ביותר מן המאה ה-16 שחוברו על-ידי חכמי צפת לא הודפסו כאן אלא באירופה. ההלכה שיצאה מצפת – ה"שולחן ערוך" לר' יוסף קארו, התקבלה על-ידי העולם היהודי כולו. מאז המאה ה-16 ועד ימינו נוהג כל יהודי מאמין על-פי המצוות המעשיות שב"שולחן ערוך" וכל חייו כיחיד וכחבר בקהילה מושפעים מכך. חיבורו של ר' יוסף קארו איחדו את כל פלגי ישראל בקובץ הלכות אחד. גם הקבלה הצפתית, ובעיקר הלוריאנית, השפיעה על כל עדות ישראל בתפוצותיהן. לסידורי התפילה נוספו ביטויים קבליים ופיוטיים בעלי צביון קבלי. מנהגי ישראל התעשרו בתוכן חדש כגון: "תיקון ליל שבועות", מנהג ה"אושפיזין" בסוכות, סדר ליל ט"ו בשבט ועוד. מזמורי השבת כוללים עד היום את "לכה דודי לקראת כלה" שחובר על-ידי שלמה אלקבץ, והמתפללים קדים בסיומו לצד מערב לכיוון השקיעה, כזכר ליציאת האר"י וגוריו אל השדות הפתוחים לקראת שבת המלכה.
